שלום אני בנימין זאב תאודור הרצל אך אתם יכולים לקרוא לי הרצל, נולדתי בבודפשט שבהונגריה
ב-2 במאי 1860 למשפחה אמידה.
משפחתי היא מתבוללת, מצד אבי אני צאצא למשפחות מיהדות ספרד ואימי היא בת למשפחה אשכנזית משכילה.
אבי יעקב היה מנהל "בנק הונגריה" ועסק גם במסחר בעצי יערות.
בביתי אנו מדברים גרמנית, הונגרית ולעיתים גם עברית ויידיש .
תחילה למדתי בבית ספר יסודי יהודי, ואחר כך בגימנסיה הריאלית ציבורית, אך האווירה כלפי היהודים הייתה
עוינת אז הפסקתי את לימודיי שם.
לאחר כמה שנים עזבתי את מקצוע המשפטים מכיוון שהפלו יהודים ולא נתנו להם להתקדם במקצוע.
מאז התמסרתי לעיתונאות, לתיאטרון ולספרות.
כשהייתי בן 29 נישאתי ליוליה והיו לי שלושה ילדים, פאולינה, האנס וטרודה.
שנתיים לאחר מכן, נשלחתי לפריז ככתב העיתון הווינאי החשוב "נויה פריה פרסה", התרגשתי מאוד
מהמעמד המכובד והשקעתי את כל כולי.
זמן קצר אחר-כך התחלתי לכתוב מחזות בשביל התאטרון הווינאי, מאוד נהניתי להביע את עצמי באמצעות
התיאטרון (תחום שהיה חדש לי).
בהיותי בן 34 חיברתי את המחזה "הגטו החדש", כשעלה בי הרעיון לחבר מחזה רציתי שהוא יהיה אמצעי לעלות את השאלה היהודית לדיון ציבורי ועולמי.
שנה אחרי העלאת המחזה נבחר לראשות עיריית וינה קרל לואגר, כשהוא נבחר פחדתי מאוד שתעלה אנטישמיות תוקפנית, למזלי הקיסר פרנץ יוזף התנגד למינויו לראש העיר אך הוא זכה גם בבחירות החוזרות.
לאחר מחשבות רבות, חלפה מחשבה במוחי... אולי נפתור את בעיית היהודים בעזרת התנצרות המונית??


התמונה הימנית-
אני בן 5 בביתי בבודפשט.
התמונה השמאלית-
אני בהיותי בן 18.
ב-2 במאי 1860 למשפחה אמידה.
משפחתי היא מתבוללת, מצד אבי אני צאצא למשפחות מיהדות ספרד ואימי היא בת למשפחה אשכנזית משכילה.
אבי יעקב היה מנהל "בנק הונגריה" ועסק גם במסחר בעצי יערות.
בביתי אנו מדברים גרמנית, הונגרית ולעיתים גם עברית ויידיש .
תחילה למדתי בבית ספר יסודי יהודי, ואחר כך בגימנסיה הריאלית ציבורית, אך האווירה כלפי היהודים הייתה
עוינת אז הפסקתי את לימודיי שם.
לאחר כמה שנים עזבתי את מקצוע המשפטים מכיוון שהפלו יהודים ולא נתנו להם להתקדם במקצוע.
מאז התמסרתי לעיתונאות, לתיאטרון ולספרות.
כשהייתי בן 29 נישאתי ליוליה והיו לי שלושה ילדים, פאולינה, האנס וטרודה.
שנתיים לאחר מכן, נשלחתי לפריז ככתב העיתון הווינאי החשוב "נויה פריה פרסה", התרגשתי מאוד
מהמעמד המכובד והשקעתי את כל כולי.
זמן קצר אחר-כך התחלתי לכתוב מחזות בשביל התאטרון הווינאי, מאוד נהניתי להביע את עצמי באמצעות
התיאטרון (תחום שהיה חדש לי).
בהיותי בן 34 חיברתי את המחזה "הגטו החדש", כשעלה בי הרעיון לחבר מחזה רציתי שהוא יהיה אמצעי לעלות את השאלה היהודית לדיון ציבורי ועולמי.
שנה אחרי העלאת המחזה נבחר לראשות עיריית וינה קרל לואגר, כשהוא נבחר פחדתי מאוד שתעלה אנטישמיות תוקפנית, למזלי הקיסר פרנץ יוזף התנגד למינויו לראש העיר אך הוא זכה גם בבחירות החוזרות.
לאחר מחשבות רבות, חלפה מחשבה במוחי... אולי נפתור את בעיית היהודים בעזרת התנצרות המונית??


התמונה הימנית-
אני בן 5 בביתי בבודפשט.
התמונה השמאלית-
אני בהיותי בן 18.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה