יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

תחילתו של החזון

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, באמת עלתה במוחי מחשבה, שאולי באמת נפתור את בעיית היהודים אם נתנצר כולנו??
אך המחשבה הזו נדחתה במהירות ולא היו לא תוצאות.

במסגרת עבודתי ככתב בעיתון "נויה פרייה פרסה" נשלחתי לסקר את משפט דרייפוס, (דרייפוס היה קצין יהודי שהואשם בבגידה למרות שאינו עשה דבר, אלא רק בגלל היותו יהודי).
הזדעזעתי מן המאורע! כמות האנטישמיות ששררה בחדר גרמה לי להרהר מחדש בבעיית היהודים.

החלטתי! היהודים אינם יכולים להשתלב בגולה, הם צריכים מדינה משלהם- מדינת יהודים.
הרגשתי שאני צריך להתחיל לנסות להקים מדינה יהודית.
תחילה, הלכתי לשכנע יהודים עשירים שיתמכו בתנועה הציונית שבהנהגתי.
שלחתי מכתב אל הברון הירש ואף פניתי אל הברון רוטשילד אך בשני המעשים הרגשתי אכזבה.
הברון הירש היה עסוק במציאת מדינות מפלט ליהודים והברון רוטשילד עדיין לא התחייב לרעיון הציוני.
כבר לא ידעתי מה לעשות! החלטתי שאני צריך לפנות ישירות לעם היהודי.
לכן כתבתי את הספר "מדינת היהודים" בו פרסמתי את הפתרון לבעיית היהודים.
הייתי מיואש.. פניתי אל הסולטאן העות'ומאני בקושטא, אל הסולטאן עבדול חמיד השני, אל קיסר גרמניה ועוד רבים, אך כולם דחו את הצעתי.
 



בתמונה: הטקס בו הסירו את דרגותיו של דרייפוס.















יום שני, 10 בדצמבר 2012

איך הכל התחיל..

שלום אני בנימין זאב תאודור הרצל אך אתם יכולים לקרוא לי הרצל, נולדתי בבודפשט שבהונגריה
ב-2 במאי 1860 למשפחה אמידה.
משפחתי היא מתבוללת, מצד אבי אני צאצא למשפחות מיהדות ספרד ואימי היא בת למשפחה אשכנזית משכילה.
אבי יעקב היה מנהל "בנק הונגריה" ועסק גם במסחר בעצי יערות.
בביתי אנו מדברים גרמנית, הונגרית ולעיתים גם עברית ויידיש .
תחילה למדתי  בבית ספר יסודי יהודי, ואחר כך בגימנסיה הריאלית ציבורית, אך האווירה כלפי היהודים הייתה
עוינת אז הפסקתי את לימודיי שם.‏
לאחר כמה שנים עזבתי את מקצוע המשפטים מכיוון שהפלו יהודים ולא נתנו להם להתקדם במקצוע.
מאז התמסרתי לעיתונאות, לתיאטרון ולספרות.
כשהייתי בן 29 נישאתי ליוליה והיו לי שלושה ילדים, פאולינה, האנס וטרודה.
שנתיים לאחר מכן, נשלחתי לפריז ככתב העיתון הווינאי החשוב "נויה פריה פרסה", התרגשתי מאוד
מהמעמד המכובד והשקעתי את כל כולי.
זמן קצר אחר-כך התחלתי לכתוב מחזות בשביל התאטרון הווינאי, מאוד נהניתי להביע את עצמי באמצעות
התיאטרון (תחום שהיה חדש לי).
בהיותי בן 34 חיברתי את המחזה "הגטו החדש", כשעלה בי הרעיון לחבר מחזה רציתי שהוא יהיה אמצעי לעלות את השאלה היהודית לדיון ציבורי ועולמי.
שנה אחרי העלאת המחזה נבחר לראשות עיריית וינה קרל לואגר, כשהוא נבחר פחדתי מאוד שתעלה אנטישמיות תוקפנית, למזלי הקיסר פרנץ יוזף התנגד למינויו לראש העיר אך הוא זכה גם בבחירות החוזרות.

לאחר מחשבות רבות, חלפה מחשבה במוחי... אולי נפתור את בעיית היהודים בעזרת התנצרות המונית??






התמונה הימנית-
אני בן 5 בביתי בבודפשט.
התמונה השמאלית-
אני בהיותי בן 18.